בתקופה שהבעל שם טוב הקדוש זצוק"ל וזיע"א היה עדיין נסתר והיה נודד מעיר לעיר ומכפר לכפר היתה לו הנהגה קדושה לשאול לשלומו של כל יהודי, מבוגר או צעיר שפגש בדרכו, וכן למצב בריאותו ופרנסתו. והיה מרוצה מאוד לשמוע את תשובותיהם מלאות האמונה שנהגו כולם להשיב לו, כגון: ברוך ה', השבח לקל וכו'….
פעם אחת הגיע הבעש"ט לישוב מסוים ואף שם נהג בדרכו הקדושה בעבודת ה' כדי לזכות את הרבים בזכות העצומה לשבח ולהלל לשמו של הקב"ה. באותו ישוב התגורר יהודי זקן מופלג, תלמיד חכם גדול שהיה פרוש מכל ענייני העולם הזה וכבר יובל שנים היה יושב ולומד תורה בפרישות ובקדושה. כל ימיו היה יושב בתענית כשהוא מעוטר בתפילין עד לשעת מנחה, רק אז היה טועם מעט לחם ומים.
והנה כששהה הגאון הזה בפינת בית הכנסת והיה לומד כדרכו בקודש, נכנס לפתע הבעש"ט שהיה לבוש בבגדי כפרי ושאלו אודות מצבו הבריאותי והאם יש לו כל צורכו. אבל אותו אדם לא התייחס כלל לשאלותיו של הבעש"ט.
הבעש"ט שב ושאל את השאלות הללו כמה וכמה פעמים אולם נותר ללא מענה. עד אשר לפתע אותו גאון הראה פנים כעוסות וסימן לבעש"ט בידו לכיוון הדלת לאות שיעזבנו. אמר הבעש"ט לגאון: "רבי מדוע אינך מספק לקב"ה את פרנסתו"?
כששמע הגאון את דבריו, נותר נבוך, כיצד זה שיהודי פשוט מדבר על הקב"ה שכביכול עלינו לספק את פרנסתו.
הבעש"ט שידע מחשבותיו אמר לו: "יהודים ניזונים (יושבים) מהפרנסה שה' מספק להם, וממה הקב"ה כביכול מתפרנס? על כך אומר דוד המלך ע"ה: "ואתה קדוש" ומהי פרנסתך? "יושב תהילות ישראל"! כלומר שהקב"ה יושב (מתפרנס) על תהילות ושבחי ישראל אשר מודים ומשבחים אותו על הבריאות, הפרנסה שהוא מעניק להן.
עבור מילות אלו שמשבחים ישראל לה', הקב"ה מברכם בבני חיי מזוני ורווחי…"
שואל "בעל התניא": מדוע "תהילות ישראל" מתפרש דווקא בשבח שעם ישראל משבחים את ה' ולא בלימוד תורה ובפרישות כפי שעשה הגאון?
ומשיב על פי מה שאמרו חז"ל שתכלית הבריאה היא שתהיה לה' יתברך דירה בתחתונים. שפירוש הדברים שמהדברים הנחותים תֵעַשֵה דירה לקב"ה. כלומר שעל ידי שיהודי משבח את ה' על העניינים הקשורים לגוף והוא מכיר בכך שצרכיו הגשמיים באים מה' והוא מודה על כך- בזה הוא עושה לה' דירה בתחתונים!!!